רוצים לעבור ולא יכולים?

מי רוצה לעבור לבית אחר ומי באמת מצליח לעשות את זה היום

הסקרים מראים שבערך עשרה אחוז מהאמריקאים רוצים לעבור ולשנות איזור, אך האחוז שבאמת עובר שונה בהחלט. משבר הנדל"ן השפיע מאוד על הנדידה הטבעית בארה"ב שהגיעה לשפל רציני.

הדעות על הסיבות לכך חלוקות. אחת מהן מצביעה על הירידה במקומות העבודה והשפל הכלכלי אליו נקלענו. אלה משפיעים בצורה די זהה על כל מדינות ארה"ב ומהווים שיקול מכריע באי רצונם או יכולתם של בעלי הבתים לעבור. אחרים מצביעים על כך שהערך המוסף של הבתים - שירד מאוד או נעלם לגמרי בעקבות משבר הנדל”ן - אינו מאפשר לבעלי הבתים לעבור והם נאלצים להישאר במקומם, בעיקר באותם איזורים שנפגעו בצורה הקשה ביותר מהמשבר.

השאלות שנשאלו בסקר היו, בין היתר: האם אתם רוצים לעבור ואם כן האם הסיבות קשורות לסביבה בה אתם גרים כיום, האם הסיבה נעוצה ברמת הפשע באיזורכם, האם הבית עצמו לא מתאים לצורת חייכם, או שהסיבה היא רמת השירותים הציבוריים שאתם מקבלים באיזורכם?

התשובות הותאמו לנתונים על האוכלוסיה, ההכנסה לנפש וסוג המגורים (שכירות או בעלות), וכמו כן נתונים שנלקחו על האיזור כולו.

***

תוצאות הסקר הראו כי 10 אחוז מבעלי הבתים מעוניינים לעבור, אך רק 20 אחוז מתוכם עברו ממש. האחוז הגבוה ביותר ממשתתפי הסקר הצהירו שהסיבה למעבר היא אי שביעות רצונם ממגוריהם הנוכחיים. במקום השני נמצאים אלה שציינו שהשכונה בה הם גרים או רמת הפשע באיזור הן הסיבות העיקריות, והאחוז הנמוך ביותר עבר בגלל רמת השירותים הציבוריים הנמוכה.

בעלי בתים צעירים מוכנים לעבור ועוברים למקומות אחרים. הם נימנים על שיכבת גילאי 19-34 וככל שהגיל עולה, כן קטנים הסיכויים שלהם לעבור לאיזורים אחרים.

אלה השוכרים כיום מוכנים לעבור מהר יותר, בערך פי שלושה, מאשר בעלי בתים וכמובן שרוב השוכרים הם צעירים, והמעבר לאיזורים אחרים הוא קל יותר ומקובל הרבה יותר ביניהם.

בעלי הבתים ברובם הם אנשים שרכשו בית באיזור שהם מעדיפים לחיות בו וההתחייבות היא לשנים רבות. לכן קשה להם הרבה יותר למכור ולעבור לאיזור אחר ולהתחיל לבנות את חייהם מחדש.

משפחות, בעיקר עם ילדים, נוטות להישאר בבית הקיים תקופה ארוכה מאוד. למעשה, אחוז המשפחות המוכנות לעבור עלה מאוד אם נולד להם תינוק בשנה האחרונה, ומספרם עולה אפילו על אלה המוכנים לעבור כשהזוג מתגרש או חי בנפרד.

נראה שהסיבה העיקרית למעבר היא לידתם של ילדים. זהו המעבר השני מתוך שלושה בחיינו, כשהראשון הוא אחרי סיום הלימודים, השני הוא כשילדים נוספים למשפחה והמעבר השלישי הוא כשהילדים עוזבים את הבית.

התוצאות המטרידות ביותר בסקר קשורות לגזע ולעוני. המיעוטים השחורים בעיקר ואחריהם המיעוט המקסיקני הראו נכונות גדולה מאוד לעבור והאחוז כפול מזה של הלבנים.

אלה הנמצאים בתחתית הסולם ובדרגות העוני נוטים הרבה יותר לעבור ממשכנות העוני והפשע בהם הם מתגוררים כיום, כשהשאיפה הזו קיימת אצל השוכרים ובעלי הבתים כאחד.

השאלה היא כמה מהם אכן עוברים בפועל ולא רק חושבים על כך?

ובכן, התשובה די תפתיע אתכם: אלה בעלי הכנסה מועטה והחיים בעוני, מדברים על הרצון לעבור אך ממשיכים לגור במקומם. לעומתם, בעלי ההכנסות הגבוהות של מעל מאה אלף דולר בשנה, עוברים למקומות אחרים.

הסקר מראה שרוב אלה ששאפו לעבור ועברו למקום אחר, מרוצים מאוד מהחלטתם. בראש המרוצים עומדים אלה שעברו במטרה לשפר את מקום מגוריהם והם הצביעו על עלייה ברמת ואיכות חייהם.

***

הבנת הסיבות המניעות אנשים לעבור חשובה מאוד, בעיקר בזמן בו תנועתם של אמריקאים רבים נמצאת בשפל, וכלכלת ארה"ב סובלת לא רק מהכנסה נמוכה אלא גם ממגורים לא מספקים ולא מתאימים.

הסקר מלמד שההכנסות הנמוכות לנפש והאחוז הגבוה של בעלי בתים המהווים את המיעוטים בארה"ב נתקעו בביתם. למרות רצונם לעבור, לשפר ולשנות את צורת ורמת חייהם, הם אינם מסוגלים כספית לעשות זאת.

הסקר חשוב מאוד גם לקבלנים, למשקיעים ולמתווי המדיניות במימשל, שההסתמכות על הנתונים שפורסמו יכולה להדריך אותם לפתרונות שיאפשרו מעבר קל יותר לבעלי בתים. אם זה בבניית מגורים זולים יותר או בהקלות לאשראי עבור בעלי מוסר תשלומים גבוה, שאפילו אם הנכסתם נמוכה כיום, הבנקים ירגישו בטוחים יותר לתת להם משכנתא.